אני *צריך* לראות רופא נשים!
שנים 18-28 – התעלמתי מהעובדה שאני *צריכה* לראות גינקולוג כי הייתי מבועתת. לא יכולתי להחדיר טמפונים, לא הייתי פעילה מינית והייתי משוכנעת שמשהו לא בסדר איתי אבל במקום לעשות משהו בנידון, מיומנות ההתמודדות שלי הייתה להעמיד פנים שהכל בסדר ולהתעלם מזה.
לשכנע את עצמי לפנות סוף סוף לרופא נשים
שנים 29 הישן – שכנעתי את עצמי שהגיע הזמן להיות מבוגר ופשוט ללכת. זו הייתה חוויה נוראית. הצלחתי להשלים את בדיקת הפאפ, אבל הכאב היה עז.
הרופא היה מזלזל. הדבר הטוב היחיד שאני מניח שהגיע מזה הוא שהיא אמרה לי שהאנטומיה שלי תקינה. טוב אני מנחש? אבל הכאב היה אמיתי ונורא. החלטתי שלעולם לא אחזור!
ניסיון שני לבקר גינקולוג
שנים 30 הישן - שכנעתי את עצמי לנסות שוב. נימקתי שהשנה הקודמת הייתה הביקור הראשון שלי אצל רופא הנשים, אז אני מקווה שהביקור השני לא יהיה גרוע. שגוי.
זה היה נורא. אני מתכוון, הם מנסים להרוג אותי כאן? כי ככה זה הרגיש.
בושה, בדידות ומבוכה
בן 31 - בן 45 תקע את ראשי בדוכן. פשוט התעלמתי לגמרי מהעובדה שאני *צריך* לחזור. נשא את הסוד הזה.
כשעמיתים לעבודה או חברים שיתפו סיפורים על הביקורים שלהם, צחקתי לצד הסיפורים המצחיקים שלהם והסכמתי עם כל מה שהם אמרו וקיוויתי שהם לא שואלים יותר שאלות.
נמנע ממערכות יחסים אינטימיות. רק רפידות משומשות. כל כך הרבה בושה.
החלטתי שהגינקולוג שאמר לי שהאנטומיה שלי תקינה או שיקר לי או פספס משהו כי עדיין לא יכולתי להכניס שום דבר לנרתיק שלי.
לבסוף, התייחסות לוואגיניסמוס שלי
שנים 46 הישן – (כן, בן 46! בראבו לכולכם שמצאתם אומץ להתייחס לווגינסמוס בגיל צעיר יותר. הלוואי ועשיתי זאת. אבל אף פעם לא מאוחר מדי!) התחילו בטיפול ואזרו אומץ להגיד למטפל שמשהו לא בסדר איתי . לעולם לא אוכל לקיים יחסי מין ולא יכולתי ללבוש טמפונים ונמנעתי מבחינות שנתיות כי זה הרגיש כאילו הם חותכים לי את הפנימיות עם סכין ולא הגזמתי.
אני אוהב את המטפל שלי!
היא הקשיבה, הזדהתה ושכנעה אותי לקבוע תור לרופא אחר שהמליצה עליו כחביב וחומל ולבקש לנהל איתה שיחה לפני שהתפשטה.
שבועיים לאחר מכן, חזרתי למשרד של אותה מטפלת והיא הגישה לי פיסת נייר עם המילה "וגיניזם" על זה ואמר "חקרתי והתייעצתי עם עמיתים. אני חושב שזה מה שיש לך." מעולם לא היה לי שם לזה ואיכשהו רק השם התחיל להקל קצת על הבושה.
עוד בדיקת גינו כואבת
גם 46 שנים זקן - קבע את התור הזה לבחינה עם ג'ינו. היא דיברה איתי קודם והייתה אדיבה וחמלה. היא הלכה לאט, השתמשה בספקולום של ילדים, דיברה עליי על הכל והייתה אדיבה. זה עדיין היה מייסר לחלוטין.
היא הציעה פיזיותרפיה וכתבה לי מרשם לתרופה נוגדת דיכאון (ומרפי שרירים – מה שלא עזר כלל). ברצינות סבלתי מכאבים כל שאר היום מהביקור הזה.
מציאת טיפול וגיניזם
גם בן 46 - מצאתי את WTC באמצעות מחקר לאחר שהמטפל שלי נתן לי את השם "וגיניזם". שיתפה את האתר עם המטפלת שלי ושאלה אם היא חושבת שזה נשמע מטורף. היא אמרה שלא - היא חשבה שזה נשמע נהדר.
היא התרגשה בשבילי מה שעזר לי לאזור את האומץ לעשות את שיחת הטלפון ולערוך את ביקור הייעוץ הראשוני.
יוצאת למסע הטיפולי בוואגיניסמוס שלי
שנים 47 הישן - ביליתי שבועיים בניו יורק ב-WTC בשבילי טיפול בנרתיק. טסתי לשם במגפה. זה היה מוקדם במגיפה, לפני החיסונים, וכשהטיסות היו כמעט ריקות. נאלצתי להסגר כל השבועיים במלון מלבד הביקורים שלי ב-WTC. זו הייתה ההשקעה הכי טובה בעצמי! הלכתי הביתה נרפא!
בדיקת גינקולוג *אמיתית* הראשונה שלי
גם 47 שנים זקן – חזרתי לרופא הנשים עם טיפה של עצבנות והמון התרגשות! אמר לה ש"נרפאתי". היא אמרה נהדר - היא שמחה בשבילי. אבל היא הייתה סקפטית, יכולתי לומר.
היא אמרה לי כי בדיקת הפאפ שלי בשנה הקודמת הייתה תקינה, ומכיוון שהביקור הזה היה כל כך טראומטי, היא הייתה מוכנה לדלג על הפאפ באותה שנה ופשוט לעשות בדיקה חזותית.
אני אמרתי לא!
אמרתי לה שאני צריך שהיא תעשה את כל הבחינה, פאפ והכל, וכדי להשתמש בספקולום הרגיל בבקשה, ובעוד שחביבות תמיד מוערכת, אני צריך שהיא תתייחס אליי כמו מטופלת מאוד שגרתית.
לא האמנתי שבאמת ביקשתי את הדבר שממנו נמנעתי לנצח! היא עשתה. זה היה קל וללא כאבים לחלוטין, והיא נדהמה.
יצאתי משם על ענן תשע.
מרגיש כמו אישה רגילה
בן 48 (היום) - חזרתי לבחינה ה"שנתית" שלי. אבל באמת עברה כשנה וחצי רק בגלל נסיבות חיים לא קשורות.
הפעם לא הרגשתי התרגשות, אבל גם לא אימה או פחד. זה היה רק משהו ברשימת הדברים שלי לעשות היום. "תתקשר לבית המרקחת, תעשה את הבחינה שלי / מריחת פאפ, פגישת עבודה ב-2:00, תאסוף את הכלב מהמספרה וכו'."
ברצינות - רק דבר שבשגרה. זה שוב היה מהיר, קל וללא כאבים.
יצאתי מהבחינה במחשבה: "תבדוק את זה מהרשימה. מה הלאה?" והמשכתי מנטלית את היום שלי לדבר הבא שהייתי צריך לעשות.
ואז זה פגע בי!
זכרתי שדיברתי עם רופאים ב-WTC על כך שהמטרה הייתה שהבחינות יהפכו לנייטרליות. כלומר, רוב האנשים בעולם לא מתלהבים מהם. אבל הם חלק מהחיים ומהיותם בריאים - כמו ללכת לרופא השיניים.
למעשה, מבחינתי, אני יכול ללכת לרופא השיניים בסדר גמור, אבל אני מוצא את התהליך הזה מתוח יותר ממה שאני עושה עכשיו. הבחינות האלה שנמנעתי מהן במשך רוב חיי ושגרמו לכל כך הרבה פחד, בושה וכאב, באמת ניטרליות עבורי עכשיו.
זה מדהים! תודה לכם הרופאים!
DC (ינואר 2022)
