מוקדש לטיפול בוואגיניסמוס ולבריאות איברי המין, הרגשית והמינית של האישה לאורך מחזור חייה. 

ידעתי לראשונה שיש לי בעיה כשהייתי בן 16 ולא יכולתי להחדיר טמפון. אמא שלי מעולם לא השתמשה בהם אז היא באמת אף פעם לא הדריכה אותי איך להשתמש בהם. כשהייתי בת 17 הלכתי לגניקולוג כי אקבל התכווצויות קשות ואמא חשבה בצדק שגלולות למניעת הריון יעזרו למצב. הייתי במשרד 4 שעות. קודם כל לא הייתי מוריד את הבגדים ואז לא אתן לו לגעת בי. זה היה נורא. סקס תמיד היה בעיה. את המילה "וגיניזם" מצאתי לראשונה בספר ישן שחבר נתן לי לשאול שנים קודם לכן. נאלצתי לחכות 6 חודשים לקביעת תור. כשהיום סוף סוף הגיע, אני זוכר שהרגשתי מאוד עצבני ונרגש. נכנסתי לפגישה הראשונית שלי עם בעלי וידעתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה. הטיפול שלי התקדם יפה ומדי שבוע יכולתי להרגיש את הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלי מתגברים. הטיפול שלי במרכז לטיפול בנשים היה חוויה שלעולם לא אשכח; זה לימד אותי על הגוף, המין וההערכה העצמית שלי. הטיפול הזה היה מסע מדהים.

כל לילה הייתי ממציאה איזשהו תירוץ לא לנסות שוב, או שהייתי מעמידה פנים שאני ישנה כשבעלי היה מגיע למיטה. וגיניסמוס גרם לי לשנוא כל דבר בחיי המין שלנו. לא רציתי להסתגל, להתנשק או לעשות משהו מיני מרחוק כי פחדתי שזה יוביל ל"ניסיון". אני ממליצה לכל מי שמתרשם שאני מספרת את 'הסיפור שלך' להתקשר למרכז לטיפול בנשים. בבקשה אל תבזבזו את הזמן והכסף שעשינו על משאבים לא מספקים אחרים כמו ניתוחים ומטפלים מיניים, שלא לדבר על כל היין הנוסף שהיינו צריכים לקנות כדי לגרום לי להירגע. המרכז לטיפול בנשים לא רק שינה את חיינו מבחינה מינית, אלא גם רכשנו חברים לכל החיים.

ידענו לאשתי יש הרבה קרקע לכסות. היא תצטרך 'לכתוב' שנים רבות של תחושת כישלון בגלל וגיניזם. של הרגשה שבורה, בושה ולא שלמה. היא קפצה לזה, בעקבות כל מה שהרופאים המליצו ובגלל זה היא השתנתה. היא נרפאה. היא גדלה. היה לי העונג לראות את כל ההתנהגות שלה משתנה. בתוך ימים, הביטחון, הגאווה והערך העצמי שלה פרחו ממש מולי. הגאווה והבעלות שלה על הנשיות שלה, והכוח שבאמצעותו יפה למראה. הרופאים עירבו אותי בכל שלב ובכל התקדמות שאשתי עשתה, ואני כל כך אסיר תודה שהם עשו זאת. זה אומר שאוכל להשתמש בחוויות האלה, בידע הזה, כדי לדעת שהיא נרפאה. שלא הייתי צריך 'להגן' עליה, או לדאוג שמה שאנחנו עושים יגרום לכאב או לרגשות בושה. עכשיו היינו חופשיים להביע את אהבתנו זה לזה בדרכים שתמיד ייחלנו שנוכל.